החלטה בתיק בש"פ 2095/13

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.3.2013 (כב' השופט צ' סגל) בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום הכולל ארבעה אישומים, המייחסים לו מספר עבירות של מעשה סדום לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מעשים מגונים בנסיבות מחמירות לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק; ועבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(א) לחוק.

            לפי המתואר בכתב האישום, העורר, נשוי ואב לשבעה ילדים, נהג לארגן באופן קבוע בביתו אירועים לילדי הקהילה ביישובו, והיה פעיל בארגון בית הכנסת של הקהילה.

           לפי האישום הראשון, בליל שבת ה-4.1.2013 התארחה ב', ילידת 2005, אצל בתו של העורר. השתיים ישנו יחד במיטה העליונה של מיטת הקומותיים הנמצאת באחד מחדרי הבית, והעורר עלה למיטה ונשכב לידן כדי לספר להן סיפור. במהלך הסיפור הכניס העורר את ידו מתחת לחלוק שלבשה ב', נגע בגופה והחדיר את אצבעו מספר פעמים לפי הטבעת שלה. ב' ביקשה ממנו שיפסיק, והוא ביקש ממנה לא לגלות לאף אחד "כי זה סוד". ב' סיפרה על כך לאמה ביום 10.1.2013.

           לפי האישום השני, בשנת 2008 או בסמוך לכך הזמין העורר את ג', ילידת 2000, למטבח בית הכנסת כשהוא מציע לה קרטיב. משזו נכנסה נעל העורר את הדלת, הרים את ג', פשט את תחתוניה, השכיב אותה וליקק את איבר מינה. ג' קמה והתלבשה וניסתה לצאת, ובתחילה חסם העורר את דרכה, אך לאחר מכן איפשר לה לצאת. העורר שב וביצע זאת עוד 5 פעמים נוספות בין השנים 2010-2008, עד שג' הזהירה אותו כי תתקשר למשטרה אם יגע בה פעם נוספת. ג' סיפרה על כך להוריה בשנת 2010, ונלקחה לטיפול רפואי ונפשי.

           לפי האישום השלישי, במספר רב של מועדים שאינם ידועים למשיבה, נהג העורר להכניס ילדות, ביניהן ד' ילידת 2001 ו-ה' ילידת 1998, למטבח בית הכנסת, שם נהג לגעת בישבנן וללטף את גופן, לאחר שביקש מהן להרים את החצאית או שהיה עושה כך בעצמו. לפעמים ביקש מהן שתורדנה את התחתונים. ה' התנגדה, השתוללה, ולא איפשרה לעורר להרים את חצאיתה. במקרים אחרים נגע העורר בחזה של ה', תוך שהוא מעיר הערות בנוגע להתפתחותה.

           לפי האישום הרביעי, במספר מועדים שאינם ידועים למשיבה, התארחה ו', ילידת 2002, ללינה בבית העורר. העורר נגע ל-ו' ברגליים ובגב, כשהוא משווה לנגיעות אופי של משחק ודגדוג, ובאחד המקרים ליטף את ו' בעת ששכבה במיטה, וזו העמידה פני ישנה כיוון שלא ידעה כיצד להגיב.

2.        בהחלטתו ציין בית משפט קמא כי אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה ובדבר קיומה של עילת מעצר, וכי המחלוקת נסבה אך לגבי קיומה של חלופת מעצר. שירות המבחן המליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר בבית אמו ובעלה בפיקוחם ובפיקוח אשתו של העורר, תוך שילוב של פיקוח אלקטרוני ואיסור על הגעת קטינים לבית, כאשר הגעת ילדיו של העורר תיעשה בנוכחות שני מפקחים לפחות. על אף האמור, בית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן והורה להותיר את העורר במעצר. זאת, בהתחשב במספר הקטינים הנפגעים על פי כתב האישום לאורך תקופה ממושכת, בהתחשב בסטייה הפדופילית, ובעיקר בשל האמור בתסקיר כי "אין בידינו לגבש עמדה ביחס לרמת הסיכון המינית הנשקפת ממנו. אך יחד עם זאת אין אנו יכולים לשלול רמת סיכון גבוהה".

           על כך נסב הערר שבפני.

3.        למרות שהעורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, הרי שבערר ובדיון בפני, טען לעוצמת הראיות. כך, לדוגמה, נטען כי אף שתלונתה של ב' מתארת אירוע שאירע בחדר בו שהו בנות נוספות, אחת מהן באותה מיטה ממש, אף אחת מלבדה לא חשה בדבר, אף אחת לא שמעה את ב' צועקת לעורר "תפסיק" כפי שטענה בהודעתה, ואף אחת לא שמעה אותו אומר לב' לא להגיד דבר "כי זה סוד".

           עוד טוען העורר כי ב' שיקרה בנוגע לאירוע אשר אירע לכאורה בבית הכנסת, בו הכניס את ידו מתחת לבגדיה בזמן שאביה יושב לידו. לטענת העורר, אירוע כזה אינו מעשי בהתחשב במרחק בין המושבים בבית הכנסת. אציין כי אירוע זה לא נכלל בכתב האישום.

           העורר מוסיף כי ביקש להציג תמונות של מטבח בית הכנסת, לפיהן ניתן לראות בקלות כי כל שטח המטבח נראה מהרחוב ומתוך בית הכנסת.

           העורר מוסיף כי ג', אשר התלוננה כי העורר תקף אותה לפני כ-7 שנים, ביקרה אצל רופאים וטענה כי היא סובלת מכאבי בטן קשים עקב התקיפה, אך נראה כי המדובר בפדופיל שפעל ביישוב בשנת 2009 או בסמוך לכך, ואשר הפך ל"שיחת היום" ביישוב.

           לגבי ו', העורר טוען כי מקלטת החקירה עולה כי "המעשה המגונה" בו הואשם הוא נגיעה בקרסולה בעת משחק של נפנוף השמיכה.

           לבסוף, העורר טוען כי מקלטות החקירה עולה כי אמה של ב' זיהמה את החקירה, בכך שעברה מבית לבית והאיצה בהורים להתלונן, תוך שהיא מספרת בנוכחותם של הילדים כי העורר הוא איש רע אשר יש להתלונן עליו. לטענת העורר, לאחר מעצרו, אמה של ב' הטרידה באופן חמור את אשתו במקום מגוריה ובמקום עבודתה, עד שנדרשה התערבות השלטונות.

4.        לעניין חלופת המעצר, העורר טוען כי הוגש בעניינו תסקיר מעצר חיובי, אשר המליץ לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו תחת השגחת אימו בתוספת פיקוח אלקטרוני. זו העבירה הראשונה בה הוא מואשם והפעם הראשונה בו הוא נתון במעצר, והוא נתון במצב נפשי קשה מאוד.

           המשיבה התנגדה לשחרור העורר לחלופת המעצר, בהדגישה כי אין מקום להמר על בטחונן של קטינות.

5.        אקדים ואומר כי משלא חלק העורר על קיומן של ראיות לכאורה בבית משפט קמא, אין מקום לטעון לעוצמתן של ראיות בערכאת הערעור.

           מכל מקום, עיינתי בחומר הראיות, והתמונה המצטיירת אף רחבה מארבעת האישומים הנכללים בכתב האישום. דומה כי הגשת התלונה נגד העורר "פרצה" קשר של שתיקה ביישוב, ותלונות רבות החלו לזרום למשטרה, אך חלקן הגיע לכתב האישום. נראה כי העורר עצמו היה מודע לכך שהוא "מתעסק" יתר על המידה הראויה עם בנות קטינות. כך עולה במרומז מהודעותיו של העורר במשטרה, וגם אביה של ב' סיפר בעדותו כי לאחר שבירר עם העורר את הסיפור שסיפרה בתו, העורר הגיב באומרו "אני לקחתי על עצמי להיזהר ולא לעשות כאלה דברים ולא להתקרב לילדות". לא למותר לציין כי העורר אישר כי שכב בין בתו לבין הקטינה ב', אך הכחיש את המעשה המיוחס לו.